מוזיאון האמנות המודרנית של דוברובניק יושב בווילה מפוארת ברחוב פוט פראנה סופילה בשכונת פלוצ׳ה, כעשר דקות הליכה מזרחה משער פלוצ׳ה ומהעיר העתיקה. בפנים אוסף אמנות קרואטית מודרנית ותערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית, ובחוץ טרסות שצופות אל הים ואל האי לוקרום. הכניסה בתשלום צנוע ביחס למחירי דוברובניק, הביקור נמשך כשעה עד שעה וחצי, והמוזיאון כלול גם בכרטיס העירוני המשולב.

רוב המטיילים שמגיעים לדוברובניק לא יודעים שהמוזיאון הזה קיים. הם עולים על החומות, מצטלמים בסטראדון (Stradun), אולי מגיעים לרכבל, ואז חוזרים לספינה או למלון. השכונה שממזרח לעיר העתיקה, זו שמטפסת מעל המפרץ בכיוון לוקרום, נשארת מחוץ למסלול - ובתוכה, מאחורי חומת אבן נמוכה ושורת ברושים, עומד אחד הבניינים המעניינים ביותר שנבנו בדוברובניק במאה העשרים.

נקודה חשובה לפני שממשיכים: אין לבלבל בין המקום הזה לבין מוזיאון ההיסטוריה האדומה, שנמצא בשכונת גרוז׳ ועוסק בחיי היומיום בקרואטיה הסוציאליסטית. שני מוסדות שונים לחלוטין, בשני קצוות של העיר, עם שני סיפורים שאין ביניהם קשר.

איפה נמצא המוזיאון ואיך מגיעים אליו

הכתובת היא פוט פראנה סופילה 23, בשכונת פלוצ׳ה שמשתפלת מזרחה מהעיר העתיקה לכיוון המפרץ. זו אותה שדרה שבה יושבים כמה מהמלונות הוותיקים והיקרים של דוברובניק, והיא נחשבת לרחוב הנוף היפה בעיר: מצד אחד קירות אבן וגנים, מצד שני הים הפתוח והאי לוקרום.

המסלול ברגל, שלב אחר שלב

יוצאים מהעיר העתיקה דרך שער פלוצ׳ה, חוצים את הגשר מעל התעלה היבשה וממשיכים ישר מזרחה. הכביש מטפס בעדינות, עובר מעל חוף באניה ואז ממשיך בין וילות וגנים. אחרי כשמונה עד עשר דקות, בצד ימין של הכביש, מופיע מבנה אבן בהיר עם חלונות גותיים וגדר נמוכה. זהו מוזיאון האמנות המודרנית. ההליכה כולה בסלילה קלה, ללא מדרגות משמעותיות, אבל בשעות הצהריים של הקיץ אין כמעט צל בקטע האחרון.

טיפ שחוזר אצל מטיילים ותיקים

הדרך חזרה, במורד לכיוון שער פלוצ׳ה בשעת אור נמוך, היא אחת הנקודות הטובות בעיר לצילום העיר העתיקה מבחוץ, בלי הצפיפות של החומות. מטיילים שמכירים את דוברובניק לעומק ממליצים לתזמן את היציאה מהמוזיאון לשעה וחצי לפני השקיעה בדיוק בשביל הקטע הזה.

אוטובוס, מונית ורכב

קווי האוטובוס העירוניים שנוסעים מזרחה מפלוצ׳ה עוצרים בשדרה הראשית במרחק דקות ספורות מהכניסה. מי שמחזיק בכרטיס העירוני המשולב נוסע איתם בלי תשלום נוסף. חניה פרטית בשכונה כמעט לא קיימת והכביש צר, כך שהגעה ברכב שכור היא הפתרון הפחות נוח כאן. מי שבכל זאת שוכר רכב לימי הטיולים באזור ימצא השוואת מחירים והסברים על ביטוחים שימושיים לפני ההזמנה.

מבחינת נגישות, מדובר בבניין היסטורי משומר עם מדרגות פנימיות בין הקומות ובין המפלסים של הגן. מי שמתקשה במדרגות עשוי להצליח לראות רק חלק מהחללים, וכדאי לברר מראש מול המוזיאון מה זמין באותה תקופה.

הווילה של בוז׳ו באנץ׳ - סיפור הבניין

הבניין נבנה בשנות השלושים של המאה העשרים עבור בוז׳ו באנץ׳ (Božo Banac), בעל אוניות דוברובניקאי אמיד שהיה מהדמויות הבולטות בענף הספנות האדריאטי של אותה תקופה. הבנייה נמשכה כמה שנים והושלמה לקראת סוף העשור, ממש ערב מלחמת העולם השנייה.

אדריכלות שמדברת דוברובניקאית

את הווילה תכננו שני אדריכלים קרואטים מובילים, לאבוסלב הורבט (Lavoslav Horvat) והרולד בילינ׳ץ (Harold Bilinić). ההחלטה שלהם הייתה לא לבנות וילה מודרניסטית בסגנון הבינלאומי שהיה אז באופנה, אלא לדבר בשפה המקומית: קשתות, חלונות בחלוקה גותית, אבן מקומית מסותתת, וסדרת מפלסים שיורדים אל הים בטרסות. התוצאה היא בניין שנראה כאילו הוא בן מאות שנים, אבל למעשה הוא צעיר בהרבה מהארמונות בעיר העתיקה שהיוו לו השראה - ארמון הרקטור, ארמון הדיוונה והווילות הכפריות של האצולה הדוברובניקאית.

למה זה משנה למבקר

ההשראה הזאת היא הסיבה שהביקור עובד גם למי שלא מתחבר לאמנות מודרנית. אתם למעשה נכנסים לבית פרטי מפואר, מטפסים במדרגות אבן רחבות, עוברים בין חדרים עם תקרות גבוהות ויוצאים לטרסה. הרבה מבקרים כותבים שהמבנה עצמו היה ההפתעה הגדולה של הביקור, ולא בהכרח התמונות שתלויות בו.

מהבית הפרטי למוסד ציבורי

המוסד עצמו נוסד באמצע שנות הארבעים, בתחילה בארמון אחר בקצה המערבי של העיר, ועבר לווילה בפלוצ׳ה בשלהי אותו עשור. מאז הבניין משמש כבית לאוסף הציבורי, והוא רשום כנכס מוגן. השילוב הזה - אוסף אמנות עירוני בתוך בית מגורים פרטי שנבנה ליחיד - הוא מה שנותן למקום את האופי המיוחד שלו: אין כאן מסדרונות מוזיאוניים ארוכים וסטריליים, אלא רצף של חדרים בגודל אנושי.

מה יש בפנים - האוסף והתערוכות

המוסד מנהל אוסף קבוע גדול, בסדר גודל של אלפי עבודות: ציור, פיסול, עבודות על נייר וגרפיקה, בעיקר אמנות קרואטית מהמאה התשע עשרה ואילך, עם דגש ברור על אמנים מדוברובניק ומדלמטיה. חשוב להבין שלא כל האוסף מוצג בו זמנית. חלק מהחללים מוקדשים לתערוכות מתחלפות, כך שכל ביקור נראה קצת אחרת.

הליבה: אמנים מקומיים שראו את החוף הזה

שם המפתח באוסף הוא ולאהו בוקובאץ׳ (Vlaho Bukovac), יליד קאבטאט שממש דרומית לדוברובניק, מהדמויות המכוננות של הציור הקרואטי המודרני והאיש שהביא לקרואטיה את רעיונות הציור בחוץ ואת הפלטה הבהירה. המוסד מחזיק מאות עבודות שלו, מספר יוצא דופן ביחס לגודל האוסף כולו.

לצידו בולטת שלישיית ציירי דוברובניק של המחצית השנייה של המאה העשרים: איבו דולצ׳יץ׳, אנטון מאסלה וג׳ורו פוליטיקה (Đuro Pulitika). פוליטיקה, שהוריש חלק גדול מיצירתו לעיר, הוא מי שהכי מזוהה עם הצבע של דוברובניק: כחולים חזקים, גגות אדומים, סירות, ברושים. מי שרואה כמה עבודות שלו ואז יוצא לטרסה מבין מיד מאיפה הצבעים האלה הגיעו.

שתי כתובות נוספות בעיר העתיקה

למוסד יש שלוחות קטנות בתוך החומות: גלריה המוקדשת לשלישייה דולצ׳יץ׳-מאסלה-פוליטיקה, וסטודיו קטן שבו מוצגות עבודות של פוליטיקה בתוך חלל עבודה משוחזר. שתיהן קטנות מאוד, נכנסים אליהן בעשרים דקות, ובדרך כלל הן כלולות באותו כרטיס משולב. מטיילים שמכירים את המקום ממליצים לשמור את הכרטיס ולא לזרוק אותו אחרי הווילה.

התערוכות המתחלפות

לצד הקבוע יש תוכנית תערוכות עכשווית: אמנים קרואטים בני זמננו, מיצבים, צילום, ולעיתים פרויקטים אזוריים רחבים יותר מדרום מזרח אירופה. זה החלק שקשה לחזות מראש, וגם החלק שמצדיק ביקור חוזר למי שחוזר לדוברובניק. אין טעם לתכנן ביקור סביב תערוכה מסוימת בלי לבדוק קודם מה מוצג בפועל.

המלחמה, בעדינות

המצור על דוברובניק בתחילת שנות התשעים הוא זיכרון חי בעיר, וסימני הפגיעות עדיין מזוהים בגגות ובקירות של העיר העתיקה. חלק מהעבודות באוסף נוצרו באותן שנים או בעקבותיהן, ומציעות מבט של אמנים מקומיים על מה שקרה לעיר שלהם. זה אינו החלק המרכזי בביקור והוא לא מוצג כאטרקציה, אבל מי שנתקל בו יקבל פרספקטיבה אחרת לגמרי מזו של סיור החומות.

הטרסה - חצי מהסיבה לבוא

אם יש דבר אחד שחוזר כמעט בכל דיווח של מטיילים על המקום הזה, זו הטרסה. הווילה בנויה במדרגות אל עבר הים, והמפלס העליון פתוח לשמיים: רצפת אבן, מעקה נמוך, כמה פסלים מוצבים בחוץ, ומולם המפרץ, הים הפתוח והאי לוקרום.

מה בדיוק רואים משם

הנוף כולל את חלקה המזרחי של העיר העתיקה, את הנמל הישן, את קו החומות שיורד אל הים, ואת לוקרום ירוק וקרוב ממול. בבוקר האור מגיע מהצד של הים והעיר נראית שטוחה יותר; אחר הצהריים המאוחר האור נופל על האבן מהצד והצבעים נהיים חמים. מי שמצלם ימצא כאן זווית שאין לה מקבילה בעיר, כי היא מראה את דוברובניק מהצד המזרחי ולא מהזוויות המוכרות של הרכבל או של החומה המערבית.

הטיפ המעשי

שווה לעלות לטרסה קודם ורק אחר כך לרדת לגלריות. הסיבה פשוטה: הטרסה חשופה לשמש, ובשעות שבין אחת עשרה לשלוש בקיץ קשה לשהות שם יותר מכמה דקות. מי שמסיים בטרסה בשעה הלא נכונה מפספס בדיוק את מה שבא בשבילו. בעונת הקיץ הישראלית הטיפוסית זה הבדל של ממש, כפי שמסבירים גם בכל מה שקשור לחופשה קיצית בדוברובניק.

למה כאן שקט כשבעיר העתיקה צפוף

העובדה שהמוזיאון נמצא מחוץ לחומות משנה הכול. קבוצות מאורגנות וספינות תענוגות לא מגיעות לפלוצ׳ה, כי הזמן שלהן בעיר קצר והן מרוכזות בסטראדון ובחומות. התוצאה היא שגם בשיא העונה, באותן שעות שבהן קשה לזוז בעיר העתיקה, בחדרי הווילה יש לעיתים קרובות בודדים בלבד. מבקרים מתארים חדרים ריקים לגמרי באוגוסט, וזה בדיוק היתרון: זה אחד המקומות הבודדים במרכז דוברובניק שבו אפשר לשבת חמש עשרה דקות בלי אף אחד מסביב.

שעות, מחירים והכרטיס המשולב

המוזיאון פועל ברוב ימות השבוע בשעות רחבות, בדרך כלל מהבוקר ועד הערב המוקדם, וסגור יום קבוע אחד בשבוע. היום הסגור המקובל הוא יום שני, וזו הטעות שהכי הרבה מטיילים עושים כאן. בנוסף המוסד סגור בכמה מועדים קבועים בלוח השנה המקומי, בהם חג המולד ויום המגן הקדוש של העיר. שעות מדויקות ויום הסגירה עשויים להשתנות בין העונות, ולכן הכלל הפשוט הוא לאמת באתר הרשמי או בטלפון ביום שלפני הביקור.

כמה זה עולה בפועל

הכרטיס הבודד למבוגר נמצא בטווח החד ספרתי הנמוך של האירו, ולתלמידים וסטודנטים יש תעריף מוזל. ילדים צעירים נכנסים בדרך כלל ללא תשלום. בהשוואה לכל דבר אחר שעולה כסף בדוברובניק, ובראשם כרטיס החומות, זה אחד המחירים ההגיוניים בעיר. עדיין, מחירים מתעדכנים ואלה טווחים מייצגים בלבד לבדיקה מול המוזיאון.

מתי הכרטיס המשולב משתלם

המוזיאון כלול בכרטיס העירוני של דוברובניק, אותו כרטיס שמקנה גם כניסה לחומות העיר, לארמון הרקטור, למוזיאון הימי, למוזיאון הטבע, לבית מארין דרז׳יץ׳, לשלוחות של הגלריה, ובנוסף נסיעות באוטובוסים העירוניים. ההיגיון הכלכלי פשוט: מכיוון שכרטיס החומות לבדו יקר, מספיק לצרף אליו שניים או שלושה מוסדות נוספים כדי שהכרטיס המשולב יחזיר את עצמו. יש גרסאות ליום אחד, לשלושה ולשבעה ימים, והן נבדלות בעיקר במספר נסיעות האוטובוס ובהנחות הנלוות. פירוט מלא של מה נכלל ומתי זה משתלם יש בעמוד כרטיס התיירים של דוברובניק.

איפה קונים

אפשר לקנות במרכזי המידע לתיירים בעיר, ואפשר להזמין מראש אונליין ולקבל קוד סריקה למייל. מי שמעדיף לסגור לפני הנסיעה יכול להזמין את הכרטיס העירוני הכולל עם תחבורה ציבורית, או לחלופין את הכרטיס לכלל אתרי העיר. שימו לב שתוקף הכרטיס מתחיל ברגע השימוש הראשון ולא ברגע הרכישה, ולכן אין בעיה לקנות מראש. מי שמחפש את הדף הכללי של האתר בפלטפורמות ההזמנה ימצא אותו תחת עמוד המוזיאון.

כמה זמן להקצות

שעה עד שעה וחצי מכסה את הווילה בנחת: כשלושים עד ארבעים דקות בגלריות, עשרים דקות בטרסה, וקצת זמן לשוטט במדרגות ובחצר. מי שמוסיף את שתי השלוחות בעיר העתיקה יוסיף כשעה נוספת מפוזרת על פני היום.

לא להתבלבל: זה לא מוזיאון ההיסטוריה האדומה

זו הנקודה שהכי מבלבלת מטיילים ישראלים שמתכננים יום מוזיאונים בדוברובניק, ושווה להבהיר אותה בצורה חדה.

שני מוסדות, שני קצוות עיר

מוזיאון האמנות המודרנית נמצא בפלוצ׳ה, ממזרח לעיר העתיקה, בווילה היסטורית, ועוסק באמנות: ציור, פיסול ותערוכות עכשוויות. מוזיאון ההיסטוריה האדומה נמצא בשכונת גרוז׳, אזור הנמל המסחרי בצפון מערב העיר, בתוך מבנה תעשייתי לשעבר, ועוסק בחיי היומיום בקרואטיה הסוציאליסטית בין אמצע שנות הארבעים לתחילת שנות התשעים: ריהוט, עיצוב תעשייתי, מוצרי צריכה, תרבות פופולרית ופוליטיקה של התקופה.

איך מחליטים לאן ללכת

אם מעניין אתכם איך אמנים מקומיים ראו את החוף, את הים ואת העיר - פלוצ׳ה. אם מעניין אתכם איך נראו סלון וחדר ילדים בקרואטיה של שנות השבעים - גרוז׳. אלה שני מוסדות עצמאיים לחלוטין, עם כרטיסים נפרדים ושעות פתיחה נפרדות, והמרחק ביניהם הוא נסיעת אוטובוס או מונית קצרה דרך העיר. הכרטיס העירוני המשולב מכסה את הראשון ולא את השני.

ומה עם שאר המוזיאונים בעיר

דוברובניק מציעה גם את ארמון הרקטור עם המוזיאון התרבותי היסטורי, מוזיאון ימי במצודת סנט ג׳ון, מוזיאון אתנוגרפי, מוזיאון הטבע, ובית התרופות של מנזר הפרנציסקנים. מי שמתכנן יומיים תרבות בעיר יכול לשלב את הווילה בפלוצ׳ה עם שניים מאלה בלי להרגיש עומס. עבור מי שמעדיף להתחיל בהיכרות כללית עם העיר לפני שנכנס למוזיאונים, סיור הליכה מודרך בעיר העתיקה הוא נקודת פתיחה טובה.

מה משלבים בסביבה - פלוצ׳ה, באניה ורבלין

אחד היתרונות הגדולים של הביקור הוא שהוא לא דורש נסיעה מיוחדת. כל מה שמסביב נמצא בטווח הליכה, ואפשר לבנות ממנו חצי יום שלם שכולו מחוץ לצפיפות של הסטראדון.

שער פלוצ׳ה ומצודת רבלין

השער המזרחי של דוברובניק הוא הכניסה הפחות עמוסה לעיר העתיקה, ולידו עומדת מצודת רבלין, מבצר אבן כבד שנבנה כדי להגן על הצד הזה של העיר. בקיץ מתקיימים בגג המצודה אירועי תרבות, וברוב ימות השנה אפשר להיכנס לחלל הפנימי שלה. ממש בסמוך נמצא מתחם לזרטי, מחסני הסגר עתיקים שהוסבו למרחב תרבות ואמנות, שגם הוא מחוץ למסלול של רוב המבקרים.

חוף באניה, ממש למטה

חוף החלוקים העירוני של דוברובניק נמצא בשיפוע מתחת לכביש בין שער פלוצ׳ה למוזיאון, עם נוף ישיר לחומות ולוקרום. הצירוף המנצח הוא שחייה קצרה בבוקר המוקדם, כשהחוף עדיין ריק, ואז עלייה למוזיאון בשעות החמות. חלק מהחוף מנוהל על ידי מועדון חוף עם תשלום על מיטות שיזוף, וחלק חופשי לחלוטין. מטיילים מנוסים ממליצים להגיע לפני עשר בבוקר או אחרי חמש אחר הצהריים, כי באמצע היום החוף הזה מלא.

איפה לישון קרוב

פלוצ׳ה עצמה היא אזור לינה יוקרתי עם כמה מהמלונות הוותיקים של דוברובניק, והיתרון שלה הוא שקט יחסי בשילוב הליכה קצרה לעיר העתיקה. מי שמחפש איזון בין מיקום למחיר ימצא השוואה מסודרת של השכונות בעמוד אזורי הלינה בדוברובניק.

הרחבה ליום שלם

מי שרוצה למתוח את היום מעבר לשכונה יכול להוסיף מעבורת קצרה מהנמל הישן ללוקרום, שנראה מהטרסה של המוזיאון ונמצא במרחק דקות ספורות מהחוף. שילוב נוסף שעובד טוב הוא רכבל להר סרג׳ יחד עם כרטיס מוזיאונים משולב, שמכסה בבוקר אחד גם את הנוף מלמעלה וגם את המוסדות בעיר.

הזווית הישראלית - מה כדאי לדעת לפני הנסיעה

דוברובניק היא יעד שמופיע ומופיע במסלולים ישראליים, וכמה פרטים מקומיים משנים מאוד את איכות הביקור למי שמגיע מישראל.

טיסות ובסיס לטיולי יום

בעונת הקיץ מופעלות טיסות ישירות מתל אביב לדוברובניק, ומחוץ לעונה נהוג לטוס דרך חיבור באירופה. משך הטיסה הישירה קצר יחסית, מה שהופך את היעד לאטרקטיבי גם לחופשה קצרה. היתרון הגדול של דוברובניק כבסיס הוא הקרבה לשתי מדינות שכנות: הגבול עם מונטנגרו נמצא כשעה נסיעה דרומה, ומוסטר בבוסניה והרצגובינה נמצאת בטווח טיול יום צפונה. מי שבונה שהייה של שישה או שבעה לילות יכול בקלות להקצות שניים או שלושה ימים לטיולים חוצי גבול ואת השאר לעיר עצמה.

בית הכנסת בעיר העתיקה

קהילה יהודית קטנה חיה בדוברובניק מאות שנים, ובית הכנסת הספרדי ברחוב ז׳ודיוסקה, סמטה צרה שיוצאת מהסטראדון, נחשב לאחד העתיקים באירופה ולעתיק ביותר בשימוש מבין בתי הכנסת הספרדיים בעולם. בקומה שמעליו פועל מוזיאון קטן עם ספרי תורה, מנורות וחפצי קודש ותיעוד של הקהילה. הוא נמצא בתוך החומות, כתשע דקות הליכה מהמוזיאון בפלוצ׳ה, וההצמדה בין השניים באותו יום יוצרת מסלול תרבות מלא ומגוון.

כשרות ושבת

דוברובניק היא עיר קטנה ואין בה תשתית כשרות מסודרת. מי שמקפיד יתכנן אספקה מראש או יסתמך על אפשרויות דגים, ירקות ומאכלי ים בהתאם לרמת ההקפדה. בשבת המוזיאונים והחנויות פועלים כרגיל, והתחבורה הציבורית פועלת גם היא. מי שמחפש אפשרויות אכילה שאינן בשריות ימצא סקירה מסודרת במסעדות הצמחוניות והטבעוניות בעיר.

רמת מחירים בתוך החומות ומחוצה להן

זה אולי הפער החשוב ביותר להבין בדוברובניק. מסעדה בסטראדון או בסמטאות שסביבו תגבה מחירים גבוהים משמעותית מהממוצע הקרואטי, לפעמים כפול ומעלה. מספיק ללכת חמש עשרה דקות מזרחה לפלוצ׳ה או צפונה לגרוז׳ כדי שהמחירים יירדו בצורה מורגשת ואיכות האוכל תישאר דומה או טובה יותר. הכלל המעשי: קפה ומים בעיר העתיקה, ארוחה אמיתית מחוץ לחומות. גם התיירות הימית משפיעה על התמונה, וימים שבהם עוגנות כמה ספינות תענוגות בבת אחת מורגשים היטב בעיר העתיקה ובמחירים. מי ששוקל לבוא מחוץ לעונה ימצא שדוברובניק בחורף היא חוויה שונה לחלוטין, שקטה וזולה בהרבה, ושהמוזיאון בפלוצ׳ה דווקא פועל גם אז.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכתובת היא פוט פראנה סופילה 23 בשכונת פלוצ׳ה, כשמונה עד עשר דקות הליכה מזרחה משער פלוצ׳ה. אין צורך ברכב ואין חניה נוחה בסביבה
• המוזיאון סגור יום קבוע אחד בשבוע, בדרך כלל יום שני, וגם בכמה מועדים בלוח השנה המקומי. לאמת את השעות ביום שלפני הביקור
• זמן ביקור סביר הוא שעה עד שעה וחצי. מי שמוסיף את שתי השלוחות בעיר העתיקה יקצה כשעה נוספת
• הטרסה העליונה חשופה לחלוטין לשמש. בקיץ עולים אליה בבוקר המוקדם או לפני השקיעה, לא בצהריים
• המוזיאון כלול בכרטיס העירוני המשולב יחד עם חומות העיר ומוזיאונים נוספים, וזה כמעט תמיד משתלם יותר מכרטיסים בודדים
• הבניין הוא נכס היסטורי מוגן עם מדרגות בין המפלסים, ולכן הנגישות מוגבלת. כדאי לברר מראש מה נגיש

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע ביום שני. זו הטעות הנפוצה ביותר כאן, ומטיילים רבים עושים את ההליכה בשמש ומגלים דלת סגורה
• לבלבל בין המוזיאון הזה למוזיאון ההיסטוריה האדומה. הראשון בפלוצ׳ה ועוסק באמנות, השני בגרוז׳ ועוסק בתקופה הסוציאליסטית, והם לא קשורים
• לזרוק את הכרטיס אחרי הווילה. הוא עשוי לכסות גם את הגלריה והסטודיו בעיר העתיקה, ורוב המבקרים לא מודעים לכך
• להתחיל בגלריות ולסיים בטרסה בשעת הצהריים. הטרסה היא חצי מהחוויה ובשעות החמות אי אפשר לשהות בה
• לתכנן את הביקור סביב תערוכה מסוימת בלי לבדוק. חלק מהחללים מוקדשים לתערוכות מתחלפות והתוכן משתנה
• לקבוע ארוחה בעיר העתיקה מיד אחרי הביקור. חמש עשרה דקות הליכה מפלוצ׳ה או גרוז׳ מורידות את החשבון בצורה משמעותית

שאלות נפוצות

איפה בדיוק נמצא מוזיאון האמנות המודרנית של דוברובניק?

ברחוב פוט פראנה סופילה 23, בשכונת פלוצ׳ה שממזרח לעיר העתיקה. יוצאים משער פלוצ׳ה, חוצים את הגשר וממשיכים ישר מזרחה בכביש הנוף מעל חוף באניה. אחרי שמונה עד עשר דקות הליכה קלה מגיעים לווילת אבן בהירה עם חלונות גותיים בצד ימין של הכביש.

כמה זמן צריך להקצות לביקור?

שעה עד שעה וחצי מספיקות בנחת: כשלושים עד ארבעים דקות בחדרי התצוגה, כעשרים דקות בטרסה העליונה, ועוד קצת זמן למדרגות ולגן. מי שמוסיף את הגלריה והסטודיו הקטנים שנמצאים בתוך העיר העתיקה יוסיף כשעה נוספת, אבל היא מתפרסת על פני היום ולא רצופה.

האם המוזיאון כלול בכרטיס העירוני של דוברובניק?

כן. הכרטיס העירוני המשולב מקנה כניסה לחומות העיר, לשישה מוזיאונים ולשתי גלריות, והמוזיאון הזה נכלל בהם, לצד נסיעות באוטובוסים העירוניים. מכיוון שכרטיס החומות לבדו יקר, מספיק לצרף אליו שניים או שלושה אתרים נוספים כדי שהכרטיס המשולב יחזיר את עצמו.

האם זה אותו מקום כמו מוזיאון ההיסטוריה האדומה?

לא, מדובר בשני מוסדות נפרדים לגמרי. מוזיאון האמנות המודרנית נמצא בפלוצ׳ה ומציג ציור ופיסול קרואטיים ותערוכות עכשוויות. מוזיאון ההיסטוריה האדומה נמצא בשכונת גרוז׳, בתוך מבנה תעשייתי לשעבר, ועוסק בחיי היומיום בקרואטיה הסוציאליסטית. כרטיסים נפרדים, שעות נפרדות, ומרחק נסיעה קצרה ביניהם.

האם שווה ללכת לשם גם למי שלא מתחבר לאמנות מודרנית?

במקרה הזה כן. הווילה עצמה, שנבנתה בשנות השלושים עבור בעל אוניות דוברובניקאי בסגנון שמחקה את הארמונות ההיסטוריים של העיר, היא חצי מהאטרקציה. הטרסות שצופות אל הים, אל הנמל הישן ואל לוקרום נותנות זווית על דוברובניק שאין לה מקבילה, והמקום שקט וריק גם בשיא העונה.

מה הכי כדאי לשלב עם הביקור באותו בוקר?

חוף באניה נמצא ממש למטה, בשיפוע בין השער למוזיאון, ומתאים לשחייה מוקדמת לפני שהחוף מתמלא. משם אפשר להיכנס דרך שער פלוצ׳ה למצודת רבלין ולמתחם לזרטי, ובהמשך היום להוסיף מעבורת קצרה מהנמל הישן לאי לוקרום, שנראה בדיוק מהטרסה של המוזיאון.